קשיים נפשיים של ילדים ובני נוער מנקודת המבט של הנשמה

האם אנחנו ההורים יכולים להכיל את הכאוס והחשיכה, המצבים הנפשיים הקשים של הילדים שלנו ובני הנוער?

עם כמה שזה קשה, זה חלק מתפקידנו. לא כדאי לנו להזדרז למסור אותם לטיפול רק כדי שמישהו יפתור את ה"בעיה" ואנחנו נוכל לשוב לשגרה הברוכה. קשיים נפשיים כמו דכאון, חרדה, התמכרות, בידוד חברתי, הסתגרות, אובססיות כל אלה ועוד באים ללמד אותם להתמודד עם חשכה פנימית ולצלוח אותה. והם נוכחים בתוך המשפחות שלנו כדי שגם אנחנו המבוגרים נתמודד איתם.

שמעתם?

חשכה פנימית!

אם תנסו לטאטא אותה, להתעלם, לטמון את הראש בחול, לדכא, הבלון רק יגדל ויתפוצץ לכם בפנים. אם לא עכשיו אז בגיל מבוגר יותר. ואז תאבדו את האמון של ילדיכם. זה לא איום. זו תהיה תוצאה. אל תבינו אותי לא נכון, חובתנו כהורים לשים גבולות בהם ילדינו יוכלו לצמוח, כי ללא המסגרת כאוס משתולל. חובתנו לטפל במצוקות הרגשיות ואם אנחנו זקוקים לעזרה מאוד מומלץ לפנות למטפלים מקצועיים, אבל, ויש כאן אבל גדול!

אם פנייה לטיפול נעשית מתוך הסרת אחריות וציפייה שהמצוקה הרגשית של ילדינו תעבור, הפסדתם את הלימוד והחוויה תחזור על עצמה בדרך אחרת. אסביר - ברמה הנשמתית הילדים שלנו מביאים את החשכה הרגשית לתוך החיים שלנו כדי שנסתכל לתוכה יחד (הם ואנחנו) ולא נברח. היכולת שלנו לשהות בתוך מצבים שליליים ולא לנסות לברוח, הם לימוד ענק. אם מדלגים על הלימוד הוא יחזור בדרך אחרת. אז למה לא לעשות איתם את הדרך עכשיו ולצלוח אותה?

מדוע הילדים שלנו לפעמים חייבים לעבור דרך רגשות חשוכים?

משום של כל חוויה של אדם על פני האדמה חייבת לעבור דרך הצד החיובי ושלילי - אחרת אין שלמות לימודית. זהו חוק בריאתי - אנחנו חיים בבריאה דו קטבית עלינו לעבור כל התנסות על הצד החיובי והשלילי שלה. אם נלמד לקבל את זה כמובן מאליו החושך לא יאיים עלינו ונוכל לצלוח את החוויה ולצאת ממנה נשכרים. הכוונה היא לא להכנע לחושך ולאפשר לו לעצור את ההתפתחות שלנו, אלא לאפשר לו להיות מבלי שהוא מכניע אותנו. עצם חווית הרגשות החשוכים מלמדת אותנו המון על עצמנו בכך שמעוררת בתוכנו את הרצון להדליק את האור הפנימי - הניצוץ האלוהי. בתוך החשכה בהדרגה והתמדה עלינו להדליק את האור. כדי לתת קונטרה לחושך. חושך בלבד אינו מאפשר התפתחות ולכן בתוכן תמיד ידלק אור, כדי להמשיך לצמוח ולתת לאהבה ללוות את כל חוויות הלימוד שלנו.

לכל מצוקה רגשית יש סיבה

תמיד יש סיבה למצוקה ותהליך הריפוי עובר דרך התנסות בחוויה והדלקת האור בתוכה. תתפלאו אבל זה קורה. כאשר הילדים שלנו חווים קשיים רגשיים הם בחושך גדול. כאשר אנחנו מנרמלים את החושך, נמצאים איתם בתוכו, מלווים אותם באהבה, ללא שיפוט או ביקורת, ללא פחד, נותנים לו להיות, ללא רגשות אשמה, ללא רצון לברוח, אנו מאפשרים לאור לחדור לתוכם ולהתחיל לרפא.

עדיף ללא תרופות פסיכיאטיות

כדאי לנסות לעבור התמודדות עם החושך הרגשי ללא תרופות פסיכיאטריות, למרות שלפעמים הן עזרה ראשונה מרגיעה המאפשרת להתחיל תהליך שיקום רגשי. הבעיה שנוצרת היא כאשר הן הופכות לטיפול קבוע. אתם לא רוצים לשבש את המערך האנרגטי של המוח של הילדים שלכם על ידי מיסוך בתרופות פסיכיאטריות. ואל תגידו לי שאי אפשר. מי שלא מאמין מתהליכי ריפוי עצמאיים שבוי בתלות ומחליש את עצמו ואת הסביבה. תרופות לא מרפאות. הן מחלישות סימפטומים, ממסכות, משנות את המערך האנרגטי, אך לא מחוללות שינוי תודעתי. כדי להחלים נדרש שינוי אנרגטי - תודעתי. לעיתים התהליך לוקח זמן ולפעמים הוא מיידי. לכן תרופות פסיכיאטריות הן רק שלב ביניים. אני בעדן רק אם הן נלקחות באופן זמני כדי לאפשר למטופל להתחיל תהליך שיקום רגשי. זו לא נקודת מבט או תאוריה. זו דרך חיים. עברתי את זה עם עצמי, עם ילדי ועם מטופלי. אני חי את הנושאים האלה יום יום, עוזר לסובבים אותי להדליק את האור על ידי קבלת החושך.